איכה, פרק ד׳, פסוק ג׳

יצא לכם פעם לראות בטבע או בתוכניות טבע איך חיות מטפלות בגורים שלהן? אפילו חיות פרא מסוכנות דואגות לילדים שלהן ונותנות להם אוכל באהבה. הנביא מספר לנו שאפילו חיות כמו נחשים או תנים, שנקראים כאן תַּנִּין, מוציאים ומגלים את השד שלהם, כלומר חָלְצוּ שַׁד, כדי להניק ולהאכיל את הגורים שלהם, שזה אומר הֵינִיקוּ גּוּרֵיהֶן. הם עושים הכל כדי שהגורים לא יישארו רעבים. אבל בזמן החורבן של ירושלים, המצב של עם ישראל, שנקרא בַּת־עַמִּי, היה כל כך קשה ועצוב. היה רעב כבד מאוד, ולאמהות פשוט לא נשאר שום אוכל או חלב לתת לילדים שלהן. בגלל הקושי העצום וחוסר הבררה, הן נאלצו להתרחק ולחפש מזון כדי לשרוד, וזה נראה כאילו הן מתנהגות באכזריות, כלומר לְאַכְזָר. הן נמשלו לעופות שנקראים יְעֵנִים בַּמִּדְבָּר, כי בטבע, היענה מתרחקת מהגוזלים שלה כדי לחפש לעצמה אוכל במרחבי המדבר. הנביא מתאר את הצער הגדול הזה, שבו בגלל הרעב והמצוקה, בני האדם לא יכלו לדאוג לילדים שלהם כמו שאפילו חיות הפרא עושות.