זעמו של ה', המתואר במילים פְּנֵי ה', הוא שהעניש את העם בגלות וחִלְּקָם לקבוצות קטנות ומבודדות ברחבי העולם. פיזור זה נועד לשבור את גאוותם ולמנוע מהם להתאגד לתשובה, כך שה' לֹא יוֹסִיף לְהַבִּיטָם לטובה, ויש הקוראים זאת כתפילה שה' לא יביט בהם שוב פנים זועמות. עונש כבד זה בא בעקבות קריסה מוסרית בימי השלווה, שבהם פְּנֵי כֹהֲנִים לֹא נָשָׂאוּ וּזְקֵנִים לֹא חָנָנוּ. העם איבד כל יחס של כבוד כלפי מנהיגיו, התעלם מתוכחותיהם ואף שפך את דמם, אם כי דעה אחרת רואה בפסוק עונש המכוון דווקא כלפי כהנים ונביאי שקר מושחתים שהחטיאו את הרבים.
איכה, פרק ד׳, פסוק ט״ז
פְּנֵ֤י יְהֹוָה֙ חִלְּקָ֔ם לֹ֥א יוֹסִ֖יף לְהַבִּיטָ֑ם פְּנֵ֤י כֹהֲנִים֙ לֹ֣א נָשָׂ֔אוּ (זקנים) [וּזְקֵנִ֖ים] לֹ֥א חָנָֽנוּ׃ {ס}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.