ה' הביא את כעסו ארוך השנים לידי מיצוי ונקמה, כאשר כִּלָּה את חֲמָתוֹ ושָׁפַךְ את חֲרוֹן אַפּוֹ, מונחים המתארים את זעמו העז. אף על פי שחלק מזעם זה פגע בעם בייסורים, טמונה בו גם הצלה, שכן ה' בחר להפנות את עיקר הכעס כלפי העצים והאבנים של ירושלים במקום להשמיד את האומה כליל. כדי לשכך את הרוגז, הזעם בא לידי ביטוי כאֵשׁ שוַיַּצֶּת ה' בעצמו בְּצִיּוֹן, והיא בערה בעוצמה כזו שוַתֹּאכַל יְסֹדֹתֶיהָ והחריבה כליל גם את המבנים שמתחת לפני הקרקע. קדושת העיר דרשה אש אלוהית שכזו, והעובדה שה' הוא שהבעיר אותה מעניקה תקווה שהוא עתיד גם לבנות אותה מחדש בחומת אש מגנה.
איכה, פרק ד׳, פסוק י״א
כִּלָּ֤ה יְהֹוָה֙ אֶת־חֲמָת֔וֹ שָׁפַ֖ךְ חֲר֣וֹן אַפּ֑וֹ וַיַּצֶּת־אֵ֣שׁ בְּצִיּ֔וֹן וַתֹּ֖אכַל יְסֹדֹתֶֽיהָ׃ {ס}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.