איסור גילוי העריות בין חם לכלתו מציג פגיעה חמורה בשלשלת הדורות ובקשרים המשפחתיים הטבעיים. איסור זה מקביל לאיסור השכיבה עם אשת האב המופיע לפניו, אלא שבעוד השכיבה עם אשת האב מתמקדת בביזיון האב, כאן המוקד הוא בשיתוף המגונה ובערבוב שנוצר כאשר אב ובן חולקים, כביכול, אישה אחת [ביאור שטיינזלץ, פירושי רד"צ הופמן].
הפרשנים עומדים על השימוש במילה כַּלָּתוֹ לעומת הביטוי "אשת בנו" המופיע במקומות אחרים. בעוד שהתואר "אשת בן" מתייחס לאישה שיש בה קידושין תקפים ושהבן עודו בחיים, המונח כַּלָּתוֹ רחב יותר. הוא כולל בתוכו גם שפחה או נוכרייה, וממשיך לחול גם לאחר מותו של הבן [מלבי"ם, אילת השחר]. כמובן, משמעותה הבסיסית של המילה היא אשת הבן [אבן עזרא]. בנוסף, מאחר שאין לאדם קטן (קטין) כלה, לא ניתן ללמוד מפסוק זה הלכות כלליות הנוגעות להחרגת קטינים מעונש [מלבי"ם].
הביטוי הייחודי תֶּבֶל עָשׂוּ זוכה לשני כיווני פרשנות עיקריים, הנגזרים משורשים לשוניים שונים:
הגישה הראשונה גוזרת את המילה מהשורש ת-ב-ל, ומפרשת אותה כלשון גנאי, ביזיון, תועבה והשחתה [רש"י, מזרחי, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. מילה זו משמשת בתורה גם לתיאור משכב בהמה, מה שמצביע על כך שמדובר במעשה שהוא נגד הטבע וסדר העולם. בדרך הטבע, אב אוהב את בנו ורוצה בטובתו, ופגיעה כזו באשת הבן נחשבת למעשה חמור אף יותר מרצח [רש"ר הירש, פירושי רד"צ הופמן]. יש מי שמוצא במילה זו רמז לכך שהעושים זאת מתנהגים כמעשה עשו הרשע [שפתי כהן]. המציאות שבה החם והכלה מתגוררים באותו בית עלולה להוביל להסתכלות והרהורי עבירה, שמדרדרים לבסוף למעשה הנתעב [פענח רזא].
הגישה השנייה גוזרת את המילה מהשורש ב-ל-ל, מלשון בלבול ותערובת. לפי פירוש זה, החטא המרכזי הוא בלבול זרעו של האב עם זרעו של הבן, מה שמשחית ומבלבל את כל חוט שלשלת היוחסין וההולדה [רש"י, מזרחי, שפתי חכמים, מלבי"ם].
הפסוק משתמש בלשון רבים, עָשׂוּ, כדי להדגיש שהמעשה אינו טבעי וחמור גם מצידה של הכלה, שהסכימה להשתתף בכיעור הזה ולאפשר את המעשה [פירושי רד"צ הופמן].
לגבי סוף הפסוק, דְּמֵיהֶם בָּם, מעבר למשמעות ההלכתית המקובלת של חיוב מיתה, קיימת מסורת פרשנית עתיקה שהבינה את הביטוי כפשוטו – שההרוגים מתבוססים בדמם. הבנה מילולית זו, שככל הנראה מקורה בחכמי ארץ ישראל הקדומים, אף שימשה בסיס למנהגי קבורה מסוימים שבהם קוברים אדם שנהרג ללא רחיצה וללא תכריכים רגילים, כיוון שדמו נבלע בבגדיו ונשאר בו [אם למקרא].