ויקרא, פרק ח׳, פסוק י״א

משה וַיַּז, כלומר השפריץ טיפות, מִמֶּנּוּ מתוך שמן המשחה עַל־הַמִּזְבֵּחַ. אף שהזאה זו לא נצטוותה במפורש על ידי ה', היא נדרשה כתוספת קדושה למזבח שהינו קודש קודשים, וכן משום שחללו היה מלא בעפר שלא ניתן למשוח כרגיל. הזאת השמן התבצעה שֶׁבַע פְּעָמִים כנגד שבעת ימי בראשית, כדי לתקן את פגמי הבריאה ולבסס את קיום העולם. לאחר מכן משה וַיִּמְשַׁח אֶת־הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת־כׇּל־כֵּלָיו וְאֶת־הַכִּיֹּר וְאֶת־כַּנּוֹ בשמן. פעולות אלו נעשו לְקַדְּשָׁם, שכן דרכן הכלים הוקדשו וקיבלו את מעמדם.