ויקרא, פרק ח׳, פסוק כ״ג

בטקס הקדשת אהרן לכהונה, משה משתהה מעט כאשר וַיִּשְׁחָ֓ט את האיל, כדי להוציא כמות דם מספקת להזאה או כדי להדגיש את חשיבות הקרבן. משה לוקח מן הדם, המייצג את כפרת הנפש, ומורח אותו על החלק התחתון של האוזן, הוא תְּנוּךְ אֹֽזֶן־אַהֲרֹ֖ן הַיְמָנִ֑ית, וכן על האצבע העבה, הלא היא הבֹּ֤הֶן, של יָדוֹ֙ הַיְמָנִ֔ית ושל רַגְלוֹ הַיְמָנִֽית. משיחת איברים אלו מחברת בין עולמות השכל, התנועה והחומר, ובכך מרוממת את הכהן, מזכירה לו את פלאי הבריאה ושומרת עליו מפני חטא ומזיקים. במקביל, פעולה זו מורה לכהן להטות אוזן למצוות ה' ולמצוקות הציבור, להיות מנהיג של עשייה המדקדק במעשיו, ולצעוד תמיד בענווה ובהתקדמות רוחנית מתמדת.