ויקרא, פרק ח׳, פסוק ל״ג

אהרן ובניו מצווים לפרוש מחיי השגרה ולהישאר במתחם המשכן לקראת כניסתם לתפקיד, ולכן נאמר להם כי וּמִפֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא תֵצְאוּ שִׁבְעַת יָמִים. איסור היציאה נועד לאפשר להם להתמסר ללמידה וצפייה במעשי משה, בין אם נדרשו לשהות במרחב זה ברציפות מוחלטת גם כשהמשכן פורק בלילות, ובין אם הותרה להם יציאה קצרה לצרכים בסיסיים. הם נדרשו להמתין עַד יוֹם מְלֹאת יְמֵי מִלֻּאֵיכֶם, כלומר עד להשלמה המלאה של תקופת ההכנה וההשתלמות, אף שהמילה מִלֻּאֵיכֶם נכתבה בכתיב חסר כרמז לכך ששמחת חנוכת המשכן תיפגם בהמשך עקב מות נדב ואביהוא. ימים אלו נועדו להסמכה רשמית לכהונה, כִּי שִׁבְעַת יָמִים יְמַלֵּא אֶת יֶדְכֶם, כאשר משה הוא שיעביר אליהם את הסמכות ויניח פיזית את הקרבנות על כפיהם הריקות כדי לאמנם לעבודת הקודש.