בימי הקדשת המשכן שימש משה ככהן גדול וזכה לקבל חלק מקרבנות הקודש. בקרבנות רגילים נהוג להניף את החלבים, השוק והחזה יחד כפעולה אחת, אך כאן וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת־הֶחָזֶה וַיְנִיפֵהוּ תְנוּפָה בנפרד, משום שחלק זה לא נועד להקטרה על המזבח אלא ניתן לו מלכתחילה כמתנה. חזה זה מֵאֵיל הַמִּלֻּאִים ניתן לו לְמָנָה, כלומר כחלק המחולק לכהנים, ומדגיש שגם הוא קיבל פעם אחת ממתנות הכהונה. חלוקה זו נעשתה כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת־מֹשֶׁה, ללא צורך לחזור כאן על הציווי לדורות שכבר פורט בדיני הקרבנות והיה מובן מאליו.
ויקרא, פרק ח׳, פסוק כ״ט
פרשת צו
וַיִּקַּ֤ח מֹשֶׁה֙ אֶת־הֶ֣חָזֶ֔ה וַיְנִיפֵ֥הוּ תְנוּפָ֖ה לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֑ה מֵאֵ֣יל הַמִּלֻּאִ֗ים לְמֹשֶׁ֤ה הָיָה֙ לְמָנָ֔ה כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.