ויקרא, פרק ח׳, פסוק י״ז

שריפת הפר כליל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה הייתה הוראת שעה חריגה, שכן בניגוד לנוהג הרגיל דמו לא הובא אל תוך הקודש. הכתוב מפרט את חלקי הקורבן שעלו באש, ובהם וְאֶת פִּרְשׁוֹ, שהוא הזבל הנמצא בתוך מעיו. פתיחת הרשימה במילים וְאֶת הַפָּר נועדה לכלול איברים שלא פורשו כמו עצמות וקרניים, או את ראש הפר שנישא בנפרד כדי למנוע את ביזויו, ולחלופין זוהי כותרת כללית המבארת שהפר נשרף על עורו, בשרו ופרשו. הפסוק מציין כי משה שָׂרַף בָּאֵשׁ את הקורבן, ויש המפרשים כי עשה זאת בעצמו כדרכה הרגילה של לשון המקרא, בעוד אחרים סבורים כי הוא רק ציווה על אנשים אחרים לבצע זאת כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה.