הנביא פונה לנינוה בקריאת לעג להתכונן למצור העתיד לבוא, אף שכל מאמציה יהיו לשווא. הוא קורא לה מֵי מָצוֹר שַׁאֲבִי לָךְ, לאגור מים בחביות מחשש ליציאה אל המעיינות, פעולה החושפת את חולשתה כעיר הנעדרת מקור מים פנימי זורם. כדי להתגונן, הוא מורה לה חַזְּקִי מִבְצָרָיִךְ באמצעות עבודת כפיים מאומצת של הכנת לבנים לתיקון החומות. לשם כך עליה בֹּאִי בַטִּיט וְרִמְסִי בַחֹמֶר, לדרוך בבוץ מתוך אשליה שעל ידי הדריכה הוא יהפוך לחומר בנייה חזק. לבסוף הוא מצווה הַחֲזִיקִי מַלְבֵּן, להכין את תבנית היציקה או כבשן הלבנים, תוך אחיזה נואשת בתבנית כדי למנוע מהחומר הנחות להתפורר.
נחום, פרק ג׳, פסוק י״ד
מֵ֤י מָצוֹר֙ שַֽׁאֲבִי־לָ֔ךְ חַזְּקִ֖י מִבְצָרָ֑יִךְ בֹּ֧אִי בַטִּ֛יט וְרִמְסִ֥י בַחֹ֖מֶר הַחֲזִ֥יקִי מַלְבֵּֽן׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.