תארו לעצמכם שאתם מנסים לבנות חומת מגן ממשחק בנייה, בדיוק כשיש סופה חזקה בחוץ. ברור לכם שזה לא באמת יעזור, נכון? כך בדיוק פונה הנביא אל תושבי העיר נינוה. הוא קורא להם להתכונן למצור, מצב שבו צבא אויב מקיף את העיר, אבל הוא בעצם צוחק עליהם. כל ההכנות הקשות שהם יעשו לא יועילו ולא יצילו אותם בסופו של דבר.
קודם כל הוא קורא להם מֵי מָצוֹר שַׁאֲבִי לָךְ. בזמן מצור אי אפשר לצאת החוצה לשאוב מים מהמעיינות כי זה מסוכן מדי. לכן, הוא אומר להם לאסוף מראש הרבה מים לתוך חביות כדי שיהיה להם מה לשתות. לאחר מכן הוא אומר להם חַזְּקִי מִבְצָרָיִךְ, כלומר, תנסו לחזק את חומות העיר שלכם.
איך עשו את זה פעם? בעזרת לבנים מבוץ. הנביא אומר להם בֹּאִי בַטִּיט וְרִמְסִי בַחֹמֶר. הוא מתאר את העבודה המאומצת של הכנת הלבנים, שבה אנשים היו נכנסים לתוך הבוץ ודורכים עליו חזק ברגליים כדי להכין אותו לבנייה. לסיום הוא אומר הַחֲזִיקִי מַלְבֵּן. מלבן הוא התבנית המיוחדת שלתוכה שופכים את הבוץ כדי שייקבל צורה ישרה של לבנה. הנביא בעצם אומר להם להמשיך לייצר לבנים ולנסות לתקן את החומה, למרות שברור ששום הכנה כבר לא תעזור להם.