נסו לחשוב על עיר מוקפת בחומה ענקית ושערים כבדים, שכולם בטוחים שאי אפשר לפרוץ אליה. אבל מה קורה כשהשומרים עצמם מאבדים את האומץ?
כאשר הלוחמים של העיר נינוה מאבדים את הגבורה שלהם, הם הופכים לחסרי אונים. לכן נאמר עַמֵּךְ נָשִׁים בְּקִרְבֵּךְ, כלומר הלוחמים חלשים ומתנהגים כמו מי שלא רגיל כלל לצאת למלחמה ולהגן על המבצרים. בגלל החולשה הזו, האויב אפילו לא צריך להתאמץ כדי לכבוש את העיר. הכל קורה כל כך מהר, עד שנדמה שלְאֹיְבַיִךְ פָּתוֹחַ נִפְתְּחוּ שַׁעֲרֵי אַרְצֵךְ, כאילו השערים פשוט נפתחו מעצמם ולא הייתה שום התנגדות. אפילו ההגנה החזקה ביותר קורסת, ולכן נאמר אָכְלָה אֵשׁ בְּרִיחָיִךְ. הבְּרִיחִים, שהם המוטות הגדולים שנועדו לנעול את השערים, נהרסו ונפרצו בקלות, ממש כאילו אש שרפה והעלימה אותם ברגע אחד. כך העיר נכבשת במהירות רבה ובלי שום עמל.