יצא לכם פעם לראות בבוקר חורפי וקר חרקים קטנים שעומדים על חומה, צמודים זה לזה בלי לזוז בכלל? מה קורה ברגע שהשמש המחממת יוצאת? הם פתאום מתעופפים ונעלמים! הנביא משתמש בתופעת הטבע המעניינת הזו כדי לתאר את המנהיגים של העיר נינוה. הוא קורא להם מִנְּזָרַיִךְ, שזה אומר שרים וקצינים חשובים שחובשים כתרים, וגם וְטַפְסְרַיִךְ, שהם שרי הצבא והמפקדים.
כשהיה שקט ורגוע, כל המנהיגים האלה נראו חזקים ורבים ממש כמו נחיל חגבים עצום שנקרא כְּגוֹב גּוֹבָי. הם מתוארים כמו חגבים הַחוֹנִים בַּגְּדֵרוֹת בְּיוֹם קָרָה. בגלל שלחגבים אין חום גוף, כשקר להם הם מאבדים את היכולת לעוף ופשוט נאחזים בחומות העיר ולא זזים. אבל ברגע שמתחמם, שֶׁמֶשׁ זָרְחָה וְנוֹדַד, החגבים מיד מתעוררים, נודדים ועפים משם במהירות, עד שוְלֹא־נוֹדַע מְקוֹמוֹ אַיָּם, כלומר, לא נשאר מהם שום זכר ואי אפשר בכלל לדעת איפה הם היו.
כך בדיוק קרה לגדולים ולשרים של נינוה. בזמן שלום הם ישבו בעיר בביטחון והרגישו מוגנים, אבל ברגע שהגיעו צרות והאויב התקרב, כל הכוח והכסף שלהם כבר לא עזרו. במקום להישאר ולהגן על העיר, הם פשוט ברחו והתפזרו לכל עבר, ונעלמו בפתאומיות כאילו מעולם לא היו שם.