שרי העיר עטויי הכתרים, הם מִנְּזָרַיִךְ, ומפקדי הצבא ובעלי השררה, וְטַפְסְרַיִךְ, נמשלים לנחיל חרקים עצום, כָּאַרְבֶּה או כְּגוֹב גּוֹבָי. בימי קור החגבים מאבדים את יכולת התעופה שלהם והם הַחוֹנִים בַּגְּדֵרוֹת בְּיוֹם קָרָה, כשהם נאחזים בחומות ללא ניע. אולם כאשר שֶׁמֶשׁ זָרְחָה וְנוֹדַד, כלומר כשהחום עולה, הם מתעופפים במהירות עד כי וְלֹא־נוֹדַע מְקוֹמוֹ אַיָּם ולא נותר מהם זכר. כך גם המנהיגים, שישבו בבטחה בעת שלום או הסתתרו בחוסר מעש, יתפזרו ויברחו מיד עם בוא האויב ובקיעת החומות, וייעלמו בפתאומיות.
נחום, פרק ג׳, פסוק י״ז
מִנְּזָרַ֙יִךְ֙ כָּֽאַרְבֶּ֔ה וְטַפְסְרַ֖יִךְ כְּג֣וֹב גֹּבָ֑י הַחוֹנִ֤ים בַּגְּדֵרוֹת֙ בְּי֣וֹם קָרָ֔ה שֶׁ֤מֶשׁ זָֽרְחָה֙ וְנוֹדַ֔ד וְלֹא־נוֹדַ֥ע מְקוֹמ֖וֹ אַיָּֽם׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.