במדבר, פרק י״א, פסוק ל״ב

בני ישראל הסתערו על העופות ואספו אותם ברציפות כׇּל הַיּוֹם הַהוּא וְכׇל הַלַּיְלָה וְכֹל יוֹם הַמׇּחֳרָת, מתוך תאווה עזה לבשר וחוסר אמון בהבטחה שהמזון יספיק לחודש שלם. הבהילות לאגור הובילה לכך שאפילו הַמַּמְעִייט, בין אם היה אדם עצל ומוגבל גופנית ובין אם התעכב בשל מרחק ההליכה, אָסַף עֲשָׂרָה חֳמָרִים, שהם מידת נפח עצומה או עשר ערימות גדולות של בשר. בשל השלל הרב וַיִּשְׁטְחוּ לָהֶם שָׁטוֹחַ סְבִיבוֹת הַמַּחֲנֶה במטרה לייבש את הבשר בשמש ולשמרו, ויש המסבירים שפרסו רשתות כדי לצוד את העופות. אגירת הבשר נבעה ממרדנות והובילה לעונש, כאשר יש הלומדים מפעולת השטיחה שהעופות דרשו שחיטה כשרה אך נשחטו בחטא מחוץ למחנה.