במדבר, פרק י״א, פסוק כ״ו

משה בחר שבעים ושניים מועמדים להנהגה, אך וַיִּשָּׁאֲרוּ שְׁנֵי אֲנָשִׁים בַּמַּחֲנֶה, אלדד ומידד, שמתוך ענווה עמוקה מתהליך הגורל נמנעו מלהצטרף לשאר הזקנים. אף על פי שוְהֵמָּה בַּכְּתֻבִים, כלומר שמותם הופיעו במפורש ברשימת המועמדים המקורית, הם וְלֹא יָצְאוּ הָאֹהֱלָה אל אוהל מועד. בזכות שפלות רוחם, וַתָּנַח עֲלֵהֶם הָרוּחַ באופן ישיר מאת ה' ולא דרך משה, מה שהעניק להם נבואה תמידית. משום כך וַיִּתְנַבְּאוּ בַּמַּחֲנֶה על אירועים עתידיים, תוך שהם מוכיחים כי רוח ה' אינה מוגבלת למקום מסוים וכי על הנביא לחיות מעורה בתוך העם.