במדבר, פרק י״א, פסוק ג׳

וַיִּקְרָא שֵׁם־הַמָּקוֹם הַהוּא תַּבְעֵרָה, מילה שמשמעותה אש או שריפה, כגלעד פיזי המנציח את כישלונם הרוחני של בני ישראל ואת התגובה האלוהית המיידית אליו. קריאת השם נועדה לפרסם ברבים את חטאם של העם שביקשו להיכנע לתאוותיהם ולפרוש מאחרי ה', ולכן נענשו במידה כנגד מידה כִּי־בָעֲרָה בָם אֵשׁ ה' שכילתה אותם והותירה את רישומה על מפת המסע כתזכורת לדורות. יש הסוברים כי מקום זה זהה לחלוטין לאתר המכונה בהמשך "קברות התאווה", אך הדעה המרכזית היא שמדובר בשני מוקדים שונים בתוך אותה חניה. בעוד שהאזור הספציפי בקצה המחנה שבו ירדה האש כונה תַּבְעֵרָה, אזור אחר במחנה שבו התרחש מאוחר יותר חטא המתאווים לבשר נקרא קברות התאווה.