במדבר, פרק י״א, פסוק כ׳

העונש על תאוות העם יתבטא בשפע מוגזם של בשר שיינתן להם עַד חֹדֶשׁ יָמִים, תקופה שבה יחלו ויתייסרו על מיטותיהם עד מותם. אכילת היתר תוביל למיאוס עמוק ולתחושת קבס עַד אֲשֶׁר יֵצֵא מֵאַפְּכֶם, כך שהבשר יהפוך להם לְזָרָא, כלומר לדבר נתעב וזר שיעורר בהם ריחוק ויביא עליהם מחלה קשה. שורש העונש נובע מבגידתם הרוחנית, יַעַן כִּי מְאַסְתֶּם אֶת ה' אֲשֶׁר בְּקִרְבְּכֶם, שכן הם זלזלו בזכות העצומה של השראת השכינה והעדיפו על פניה תענוגות גופניים. בבכיים לָמָּה זֶּה יָצָאנוּ מִמִּצְרָיִם הם הפגינו כפיות טובה מוחלטת כשהתחרטו על עצם הגאולה, וחרטה זו היא שהכריעה את חומרת דינם.