במדבר, פרק י״א, פסוק כ״ח

מתוך קנאות לכבוד רבו, מזדעק יְהוֹשֻׁעַ בִּן־נוּן נוכח התנבאותם הפומבית של אלדד ומידד במחנה, אותה הוא תופס כמרד, כנבואת שקר וכפגיעה בבלעדיות הנבואה של משה. הכתוב מציין כי הוא מְשָׁרֵת מֹשֶׁה מִבְּחֻרָיו, כלומר שירת אותו מנעוריו או שהיה המובחר שבמשרתיו, כדי להסביר מדוע דווקא הוא נזעק להגן על מעמדו. בפנייתו אֲדֹנִי מֹשֶׁה, יהושע מצהיר כי משה הוא מנהיגו היחיד והוא אינו חומד את השלטון, זאת משום שלפי המסורת השניים התנבאו כי משה ימות ויהושע יכניס את העם לארץ. בתגובה לכך הוא קורא כְּלָאֵם, דרישה שמשמעותה לאסור אותם בבית הכלא, להכחידם מן העולם, או לחלופין להעמיס עליהם צורכי ציבור שוחקים שיעציבו אותם ויגרמו לרוח הנבואה להסתלק מהם באופן טבעי.