תארו לעצמכם שמישהו היה מתנהג בחוסר כבוד אל האדם שאתם הכי מעריכים בעולם, איך הייתם מגיבים? זה בדיוק מה שהרגיש יהושע, התלמיד הכי קרוב של משה רבנו. התורה מתארת את יהושע בתור משרת משה מִבְּחֻרָיו, כלומר, הוא היה העוזר הצמוד של משה עוד מהימים שהיה בחור צעיר, ולכן הוא אהב אותו מאוד, היה קשור אליו ודאג לכבוד שלו.
פתאום, יהושע רואה שני אנשים, אלדד ומידד, מתחילים להתנבא בתוך מחנה בני ישראל. יהושע נבהל ונסער. הרי ה׳ ציווה לאסוף רק שבעים זקנים אל אוהל מועד, והשניים האלה נשארו במחנה! יהושע חשב שהם ממציאים נבואות או מורדים. בנוסף, זה נחשב לממש לא מכובד להתנהג כמו נביא ומורה כשהמורה הגדול מכולם, משה, נמצא ממש שם. יותר מזה, אלדד ומידד אמרו בנבואה שלהם שמשה יסיים את תפקידו ויהושע הוא זה שיכניס את עם ישראל לארץ. הדברים האלה ציערו את יהושע עד עמקי נשמתו.
כדי להראות שהוא בכלל לא רוצה להיות המנהיג במקום משה, יהושע פונה אליו וקורא לו אֲדֹנִי מֹשֶׁה, כדי להדגיש שמשה הוא המנהיג והאדון היחיד שלו. מיד אחר כך הוא דורש ממשה: כְּלָאֵם. כלומר, הוא מבקש ממשה לעצור אותם ולהכניס אותם לבית כלא, כדי שלא ימשיכו להגיד דברים שפוגעים בכבודו של משה ומבלבלים את העם.