קריאת שם למקום האירוע נועדה להנציח בתודעה את חטאם של העם ואת העונש שבא בעקבותיו. השם תַּבְעֵרָה ניתן למקום כדי לפרסם את חטאם של בני ישראל, שביקשו לפרוק את עול המצוות ולהימשך אחר תאוות חומריות. האש שפגעה בהם פעלה בבחינת מידה כנגד מידה, כעונש על בערת התאווה הפנימית שלהם [צרור המור].
באשר למיקומו המדויק של המקום ביחס לתחנות המסע של בני ישראל במדבר, קיימת הבחנה מעניינת בקרב המפרשים הנוגעת לזיהוי המקום עם התחנה הבאה, "קברות התאווה". יש הסבורים כי תבערה היא למעשה בדיוק אותו המקום שנקרא לאחר מכן קברות התאווה [חזקוני].
לעומת זאת, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים מציגה תמונה מורכבת יותר, המבוססת על ההבנה שמחנה ישראל היה עצום בגודלו. לפי גישה זו, בני ישראל כלל לא נסעו מתבערה לקברות התאווה, אלא מדובר באותה חניה עצמה. הביטוי הַמָּקוֹם הַהוּא מתייחס באופן ספציפי רק לקצה המחנה, היכן שירדה ופגעה האש, ושם זה לא חל על המחנה כולו. אירוע הבעירה התרחש באזור אחד של המחנה שנקרא תבערה, ואילו אירוע המתאווים וקבורתם התרחש בהמשך באזור אחר בתוך אותו מחנה גדול, שקיבל את השם הנפרד "קברות התאווה" [רמב"ן, הטור הארוך, ביאור יש"ר, ביאור שטיינזלץ].