אופן ירידת המן במדבר שיקף את השגחת ה' ודאגתו המיוחדת לעם, עובדה שעומדת בניגוד מוחלט לתלונותיהם. בעוד בני ישראל ישנו, ירד המן והוכן עבורם, כך שבקומם בבוקר מצאו את לחמם מובטח. מתנה יומיומית זו הייתה אמורה להפוך את המן ליקר ומתוק בעיניהם, ולהוכיח כי תרעומת העם הייתה חסרת הצדקה [רש"ר הירש, ביאור יש"ר, בכור שור].
תהליך הירידה עצמו נעשה באופן ששמר על כבודו וטהרתו של המן. וּבְרֶדֶת הַטַּל – תחילה ירד הטל ורחץ את הארץ כדי להכין עבורו משטח נקי [ביאור יש"ר]. רק לאחר מכן ירד המן עָלָיו, על גבי שכבת הטל, כדי שלא יבוא במגע ישיר עם הקרקע ויספוג את לחותה וגשמיותה. יחד עם שכבת טל נוספת שירדה עליו מלמעלה, המן נשמר מוגן ומונח דרך כבוד כאילו הושם בתוך קופסה [שפתי כהן, בכור שור]. תהליך זה חזר על עצמו מדי לָיְלָה [ביאור שטיינזלץ].
מיקום הירידה, עַל הַמַּחֲנֶה, מצביע גם על הבחנה רוחנית בעם. עבור הצדיקים, המן ירד ישירות אל תוך המחנה עצמו, כך שהם לא נדרשו לצאת וללקט אותו בשדה. הצורך לטרוח ולאסוף את המן מחוץ למחנה היה תוצאה של מעשי הרשעים בלבד [מלבי"ם].