תארו לעצמכם שאתם רואים משהו ממש מפתיע ויוצא דופן, כזה שגורם לכם לעזוב הכל ולרוץ מהר כדי לספר על כך למישהו. זה בדיוק מה שקרה במחנה בני ישראל. פתאום, מתוך השגרה הרגילה, וַיָּרָץ הַנַּעַר כדי לדווח למשה על אירוע חריג. מי היה אותו נער? התורה מוסיפה את האות ה לפני המילה נער, כדי לרמז לנו שמדובר במישהו מוכר. רוב המפרשים מסבירים שזהו גרשום, בנו הבכור של משה. הוא רץ בבהלה כי הוא ראה שני אנשים, אֶלְדָּד וּמֵידָד, שעושים משהו לא צפוי: הם מִתְנַבְּאִים בַּמַּחֲנֶה.
הסיבה לבהלה הייתה גדולה. משה הרי ביקש מהמנהיגים להגיע למקום מיוחד שנקרא אוהל מועד, אך השניים הללו נשארו במחנה הרגיל ובכל זאת שרתה עליהם רוח של נבואה מאת ה'. מבחוץ, זה היה נראה כאילו הם לא מקשיבים למשה, אבל האמת הייתה הפוכה לגמרי. הם נשארו במחנה מתוך ענווה עמוקה, כי הם הרגישו שהם פשוט לא מספיק חשובים וראויים להיות חלק מההנהגה. ה' ראה את הצניעות הגדולה שלהם ונתן להם שכר מיוחד: נבואה חזקה ורצופה שלא פוסקת. ומה היה התוכן של אותה נבואה שהסעירה את המחנה? הם ניבאו על חילופי הנהגה שעתידים לקרות, וסיפרו שבעתיד משה יסיים את תפקידו במדבר, ויהושע הוא זה שיזכה להכניס את עם ישראל אל ארץ ישראל.