במדבר, פרק י״א, פסוק י״א

יצא לכם פעם לקבל משימה ממש קשה, שהרגשתם שהיא פשוט גדולה עליכם ושאתם לא יכולים לעשות אותה לבד? זה בדיוק מה שמרגיש עכשיו משה רבנו. הוא המנהיג היחיד של עם שלם, והעם כל הזמן מתלונן ודורש דברים. משה מגיע לנקודה שבה הוא מרגיש עייף מאוד מהאחריות העצומה. מתוך הכאב שלו הוא פונה אל ה׳ ושואל לָמָה הֲרֵעֹתָ, כלומר, למה נתת לי את התפקיד הקשה הזה שגורם לי להרגיש כל כך רע? משה נזכר שבהתחלה הוא בכלל לא רצה להיות המנהיג, ועכשיו באמת קשה לו להתמודד עם עם שכל כך קשה לרצות אותו. משה ממשיך ושואל וְלָמָּה לֹא מָצָתִי חֵן, שזה אומר: למה אני לא מספיק אהוב בעיניך כדי שתעזור לי? משה ציפה שה׳ ייתן לו עוזרים שיחלקו איתו את העבודה, או שייתן לו את היכולת לספק מיד לעם את כל מה שהם מבקשים. בסוף הוא מתאר את התפקיד שלו במילים לָשׂוּם אֶת מַשָּׂא. משא הוא דבר כבד מאוד שסוחבים על הגב. משה מסביר שלהיות המנהיג היחיד שצריך לדאוג לכל הצרכים של כל העם, זה פשוט עול כבד מדי שבן אדם אחד לא יכול לשאת לגמרי לבדו.