יצא לכם פעם להרגיש שמוטלת עליכם משימה כל כך קשה, עד שפשוט רציתם לוותר ולומר שאתם לא יכולים יותר? זה בדיוק מה שקרה למשה רבנו. הוא הרגיש שהוא קורס תחת העומס הכבד של הנהגת העם. בני ישראל התלוננו ודרשו בשר, ומשה הגיע לנקודת שבירה שבה הוא הרגיש שאין לו יותר כוח.
מתוך הצער והייאוש, כשהוא פונה אל ה', משה משתמש במילה אַתְּ במקום להגיד "אתה". למה בעצם? המפרשים מסבירים שמשה היה כל כך עייף, עצוב וחסר נשימה מרוב קושי, שפשוט לא היה לו כוח לסיים להגות את המילה במלואה. במקום להגיד "אתה", יצא לו רק חצי מהמילה, וזה מראה לנו עד כמה הוא היה מותש.
משה כל כך שבור שהוא מבקש מה' הׇרְגֵנִי נָא הָרֹג. כלומר, הוא מבקש שה' ייקח את חייו עכשיו. משה מרגיש תקוע מכל הכיוונים: מצד אחד, אם הוא לא ייתן לעם את מה שהם רוצים, הם יכעסו עליו מאוד, ומצד שני, אם הוא לא יצליח בתפקיד שלו כמנהיג, הוא יאכזב את ה'. לכן הוא מעדיף לסיים את חייו עכשיו, כשהוא עדיין בריא, ולא להמשיך לחיות עם כאב לב ועצב עמוק על כך שהוא לא מצליח לעזור לעם.
בסוף דבריו, משה אומר וְאַל אֶרְאֶה בְּרָעָתִי. הכוונה האמיתית שלו היא שהוא לא מסוגל לראות את העונש והצרה שיגיעו לעם ישראל בגלל ההתנהגות שלהם. היה לו קשה מדי לראות את העם שהוא כל כך אוהב סובל. אבל התורה שינתה קצת את המילה וכתבה "ברעתי", שזה אומר הרעה שלי, במקום "ברעתם", הרעה שלהם. התורה עשתה זאת מתוך כבוד, כדי לא לכתוב בפירוש מילים קשות על עם ישראל וכדי לא להוציא עליהם קללה.