מתוך ייאוש מוחלט ממשא ההנהגה, משה פונה אל ה' בלשון נקבה, אַתְּ, תופעה הנובעת מקוצר נשימה עקב תשישותו, או מתחושתו שכוחו תש כנקבה לנוכח הפורענות הצפויה. מכיוון שהוא חש לכוד בין זעם העם לבין דרישות השליחות, הוא מתחנן הׇרְגֵ֤נִי נָא֙ הָרֹ֔ג, ומבקש למות מיד כדי להיגאל מחיי הצער ולפנות את מקומו למנהיגים אחרים. בסיום דבריו הוא מבקש וְאַל־אֶרְאֶ֖ה בְּרָעָתִֽי, כלומר שלא יחזה בכישלונו ההנהגתי ובייסוריו הקשים ממוות. ייתכן גם שזהו שינוי עדין של הכתוב, שנועד להסתיר את כוונתו המקורית של משה שלא לראות בפורענות שתכה בעם, וזאת כדי להימנע מקללה מפורשת על ישראל.
במדבר, פרק י״א, פסוק ט״ו
פרשת בהעלותך
וְאִם־כָּ֣כָה ׀ אַתְּ־עֹ֣שֶׂה לִּ֗י הׇרְגֵ֤נִי נָא֙ הָרֹ֔ג אִם־מָצָ֥אתִי חֵ֖ן בְּעֵינֶ֑יךָ וְאַל־אֶרְאֶ֖ה בְּרָעָתִֽי׃ {פ}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.