במדבר, פרק י״א, פסוק ט״ז

במענה לקושי של משה לשאת לבדו בעול ההנהגה, ה' מורה לו לייסד מועצה קבועה ופונה אליו בלשון פייסנית באומרו אֶסְפָה־לִּי, כדי שיקבץ בדרכי נועם אנשים מיוחדים שיקבלו את סמכותם ישירות מההשגחה. משה נדרש לבחור שִׁבְעִים אִישׁ חדשים תחת הזקנים הקודמים שחטאו במתן תורה, מספר המייצג שלמות שתרכיב יחד עמו את הסנהדרין. על הנבחרים להיות מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל, אנשים שקנו חכמה ודעת, אֲשֶׁר יָדַעְתָּ כִּי־הֵם זִקְנֵי הָעָם וְשֹׁטְרָיו המשלבים יכולת מעשית להשליט סדר, ובפרט אותם שוטרים שמסרו את נפשם וספגו מכות עבור אחיהם במצרים וכעת באים על שכרם. הציווי וְלָקַחְתָּ אֹתָם אֶל־אֹהֶל מוֹעֵד וְהִתְיַצְּבוּ שָׁם עִמָּךְ נועד לעורר את יראת העם כלפיהם במקום השראת השכינה, ולהבטיח שרוח ההנהגה תנבע ממקור אחד שלם וללא פגם, בדומה למשה, כדי למנוע מחלוקות ולבסס הנהגה אחידה.