משה מביע פליאה על הבטחת ה' לספק בשר לעם רב כל כך, ותוהה האם בדרך הטבע יספיק להם כל הֲצֹאן וּבָקָר שבעולם. הוא מדגיש כי בשר הבהמות יִשָּׁחֵט לָהֶם, פעולה שדרשה באותה עת הקרבה במשכן ועבודת כהנים מאומצת שהייתה יוצרת זוהמה במחנה, ולכן מזכיר את דְּגֵי הַיָּם שעבורם מספיק שרק יֵאָסֵף לָהֶם ללא צורך בשחיטה. תמיהתו אינה נובעת מפקפוק ביכולותיו של ה', אלא מההנחה שניסים גלויים נעשים רק לצדיקים, ומהקושי המוסרי שבמתן שפע לעם חוטא רק כדי להענישו לבסוף. יתרה מכך, משה טוען כי גם אם יסופק המזון הדבר לא וּמָצָא לָהֶם, כלומר לא יספק אותם נפשית וישקיט את תלונותיהם כיוון שהם מחפשים עילה למרוד, ומתחנן ששפע זה לא ימצא אותם כעונש.
במדבר, פרק י״א, פסוק כ״ב
פרשת בהעלותך
הֲצֹ֧אן וּבָקָ֛ר יִשָּׁחֵ֥ט לָהֶ֖ם וּמָצָ֣א לָהֶ֑ם אִ֣ם אֶֽת־כׇּל־דְּגֵ֥י הַיָּ֛ם יֵאָסֵ֥ף לָהֶ֖ם וּמָצָ֥א לָהֶֽם׃ {פ}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.