במדבר, פרק י״א, פסוק כ״ז

משרתו המוכר של משה, שככל הנראה היה בנו או השליח שזימן את הזקנים, נבהל ממחזה חריג ולכן וַיָּרָץ הַנַּעַר. הוא מיהר ווַיַּגֵּד לְמֹשֶׁה וַיֹּאמַר כי אֶלְדָּד וּמֵידָד, שהיו קרובי משפחתו של המנהיג או נציגים מהשבטים, זוכים להתגלות אלוהית. הזעזוע נבע מכך שהם מִתְנַבְּאִים בַּמַּחֲנֶה במקום באוהל מועד, מעשה שהצטייר כפגיעה בסמכותו של משה, אך בפועל הם נמנעו מלהגיע מתוך ענווה ותחושה שאינם ראויים לגדולה. בזכות ענוותם העניק להם ה' נבואה ישירה ומתמשכת על כך שמשה ימות במדבר ויהושע יכניס את העם לארץ. יש המסבירים כי הדיווח על נבואתם העצמאית נועד דווקא להביא בשורה טובה למשה, שהבין כי השפע הרוחני מגיע לעם ישירות מה' ולא דרכו.