במדבר, פרק י״א, פסוק ב׳

קרה לכם פעם שעשיתם מעשה לא טוב, והרגשתם כל כך מתביישים עד שלא היה לכם נעים לבקש סליחה בעצמכם? לפעמים במצב כזה אנחנו מבקשים ממישהו קרוב שידבר בשבילנו ויעזור לנו להשלים. זה בדיוק מה שהרגישו בני ישראל. אחרי שהם חטאו ופרצה אש פלאית בקצה המחנה, הם נבהלו מאוד. במקום לפנות ישירות אל ה׳, וַיִּצְעַק הָעָם אֶל מֹשֶׁה. הם הרגישו בושה גדולה לעמוד מול ה׳ אחרי מה שעשו, ממש כמו בן של מלך שהכעיס את אבא שלו ומבקש מהחבר הכי טוב של המלך שיבקש עבורו סליחה. משה מיד נרתם לעזרה, ווַיִּתְפַּלֵּל מֹשֶׁה אֶל ה׳. התפילה שלו נענתה מיד, ואז קרה דבר מדהים: וַתִּשְׁקַע הָאֵשׁ. בדרך כלל אש עולה למעלה או מתפשטת לצדדים עם הרוח, אבל כאן קרה נס. האש פשוט שקעה ונבלעה בתוך האדמה בדיוק במקום שבו היא בערה. למה ה׳ עשה שהאש תיבלע באדמה ולא פשוט תעלם? קודם כל, כדי להגן על העם. אם האש הייתה מתפזרת, היא הייתה עלולה לפגוע באנשים נוספים. בנוסף, הנס המיוחד הזה הוכיח לכולם שהאש נעצרה בזכות התפילה של משה ולא במקרה. האש שנשארה טמונה עמוק באדמה שימשה גם כתזכורת חינוכית עבור בני ישראל, כדי שיזכרו תמיד להתנהג בדרך טובה וראויה.