יצא לכם פעם לקבל מתנה נפלאה ומושקעת, ובמקום לשמוח פשוט התחלתם להתלונן? בדיוק כשהעם במדבר מתלונן על האוכל, התורה עוצרת את הסיפור כדי לספר לנו כמה מיוחד היה המן. ה' רצה להראות לכולם עד כמה התלונות של העם לא היו מוצדקות, כי המן היה פשוט אוכל פלאי וטעים.
כאשר נאמר שהמן היה כִּזְרַע גַּד, הכוונה היא שהוא היה עגול וקטן כמו זרעים של צמח הכוסברה, ולכן היה קל מאוד ונוח לאסוף אותו. המראה שלו היה נוצץ, והמילה עֵינוֹ מתארת את הדרך שבה האור השתקף עליו. הוא היה נראה כְּעֵין הַבְּדֹלַח, כלומר כמו אבן יקרה, שקופה ולבנה שמזכירה פנינה מבריקה.
ממש כמו שאבן שקופה יכולה לשקף דרכה את כל הצבעים, כך למן הייתה תכונה קסומה והוא יכול היה לקבל כל טעם שרק רצו לטעום. בזכות האוכל המופלא הזה, בני ישראל לא היו צריכים לדאוג לפרנסה, והיה להם זמן פנוי ושקט בלב כדי לקבל את התורה ולהעמיק בה. אבל לא כולם חוו את המן באותה צורה. עבור אנשים צדיקים, המן ירד ממש בפתח הבית והיה מוכן לאכילה מיד. לעומת זאת, אנשים שבחרו לא ללכת בדרך של ה', היו צריכים להתאמץ, לצאת רחוק כדי לאסוף אותו, לטחון ולבשל אותו, ועבורם הוא איבד את טעמיו המיוחדים והרגיש רק כמו בצק פשוט.