יצא לכם פעם לדמיין מאכל קסום שמשנה את הטעם שלו בדיוק למה שמתחשק לכם באותו רגע? בני ישראל התלוננו שהמן יבש ומשעמם, אבל התורה מספרת לנו עד כמה המן היה פלאי, מיוחד וטעים. קודם כל, כדי לאסוף אותו, בני ישראל שָׁטוּ. הם לא היו צריכים לעבוד קשה או להתאמץ, אלא רק לטייל בנחת, ולאסוף את המן בקלות.
אחר כך מתוארות כל מיני דרכים להכין אוכל: וְטָחֲנוּ בָרֵחַיִם שזה כלי שעשוי משתי אבנים לטחינה, או דָכוּ בַּמְּדֹכָה שזה כלי שכותשים בו, וּבִשְּׁלוּ בַּפָּרוּר שזה סיר בישול, או אפילו וְעָשׂוּ אֹתוֹ עֻגוֹת שהן מאפים. אבל האמת היא שהמן היה לחם שמימי ועדין, ולא באמת היה צריך לטחון או לבשל אותו. מדובר בנס מיוחד! הטעם של המן השתנה לפי הדמיון של מי שאכל אותו. אם מישהו רצה טעם של תבשיל חם מהסיר או טעם של מאפה טרי, זה בדיוק הטעם שהוא הרגיש בפה.
ובסוף, בניגוד מוחלט לתלונה של העם שהאוכל יבש, התורה מגלה שהיה לו טעם של לְשַׁד הַשָּׁמֶן. כלומר, המן היה מלא ברטיבות נעימה ועסיסית של שמן משובח וטוב.