קרה לכם פעם שרציתם משהו כל כך חזק, עד שהרגשתם שאתם פשוט לא מסוגלים לחשוב על שום דבר אחר? זה בדיוק מה שקרה לחלק מהאנשים במדבר עם הרצון לבשר. בסוף האירוע הזה, התורה מספרת לנו שניתן למקום שם חדש. המילה וַיִּקְרָא מלמדת אותנו שמישהו, כנראה משה, נתן למקום את השם הזה כדי לזכור את מה שהתרחש בו, והמילה קָבְרוּ מספרת על האנשים שקברו את אלו שנענשו.
אבל השם של המקום מעורר שאלה מעניינת. המקום נקרא קִבְרוֹת הַתַּאֲוָה. למה לא לקרוא למקום "קברות האנשים המתאווים"? הרי קברו שם בני אדם, ולא תאווה. ההסבר הוא מיוחד מאוד: כששאר העם ראו את העונש, הם נבהלו והבינו את הטעות. באותו רגע, כל התאווה הלא טובה והרצון החזק לבשר פשוט נעקרו מהלב שלהם. לכן, באותו מקום קברו לא רק את האנשים, אלא ממש קברו את התאווה עצמה. היא פשוט נעלמה מתוך הקהל.
אולי תשאלו את עצמכם למה בכלל ה' בחר להנציח חטא בשם של מקום, הרי בדרך כלל התורה משתדלת לא להזכיר את הטעויות שלנו לדורות. הפרשנים מסבירים שהשם הזה בא דווקא לשבח את עם ישראל ולשמור על השם הטוב שלהם. המילים הָעָם הַמִּתְאַוִּים מדגישות שמי שחטא באותו רצון חזק ולא טוב היו רק קבוצה מסוימת של אנשים שנקראת "אספסוף", אבל בני ישראל עצמם לא חטאו בזה. המקרה הזה גרם להם להתרחק מהרצון הרע ולהמשיך מיד במסע שלהם במדבר.