קרה לכם פעם שהיה לכם כל מה שאתם צריכים, אבל פתאום התחלתם להתלונן רק בגלל שמישהו אחר לידכם התלונן? בקצה של מחנה ישראל הייתה קבוצה של אנשים שנקראה וְהָאסַפְסֻף. אלו היו אנשים מעמים אחרים שהצטרפו לבני ישראל כשהם יצאו ממצרים, והם תמיד נשארו קצת בצד, בשוליים של המחנה.
יום אחד, האנשים האלה הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה. זה לא שהם באמת היו רעבים, הרי ה' הוריד להם מהשמיים את המן שהיה אוכל נפלא. הם פשוט עשו לעצמם חשק בכוונה כדי למצוא תירוץ להתלונן ולבדוק את ה'. הבעיה עם תלונות היא שהן מדבקות, ולכן וַיָּשֻׁבוּ וַיִּבְכּוּ גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. בגלל האווירה השלילית, בני ישראל נגררו אחריהם, התחילו לבכות בעצמם והצטרפו לתלונה.
הם צעקו מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר. זה קצת מוזר, כי הרי היו להם כבשים ופרות. אבל הבהמות היו שייכות בעיקר לעשירים, או שהם פשוט שמרו אותן לקראת הכניסה לארץ ישראל. בסופו של דבר זה היה סתם תירוץ. המילה יַאֲכִלֵנוּ מראה שהם לא רק רצו בשר, אלא דרשו שיכינו להם אותו ויגישו להם אותו ישר לפה בלי שום מאמץ, בדיוק כמו שהמן הגיע אליהם בקלות.