יצא לכם פעם להרגיש שכולם מסביבכם מבקשים מכם משהו שפשוט אין לכם שום דרך לתת? זה בדיוק מה שקרה למשה רבנו. בני ישראל לא היו רעבים, הרי היה להם את המן שסיפק להם הכל, וגם היו להם כבשים ופרות שהוציאו ממצרים. למרות זאת, הם התלוננו ודרשו בשר.
משה עומד מולם בחוסר אונים ושואל מֵאַיִן לו בשר להביא להם. המילה הזו מורכבת מהאות מם שמציינת מקום, ומהמילה אין שמשמעותה חוסר מוחלט, כלומר, מאיזה מקום בכלל אוכל להביא להם את מה שהם מבקשים? העם ידע שלמשה אין יכולת לייצר בשר בעצמו, אבל הם בכו כדי לנסות אותו ולבדוק אם הוא יצליח להשיג להם את מבוקשם מאת ה'. משה מתאר שהם יִבְכּוּ עָלַי. בני ישראל לא בכו ממש מול הפנים של משה, אלא כל אחד בפתח האוהל שלו, אבל משה הרגיש שכל התלונות מופנות ישר אליו.
משה הרגיש אבוד, הוא לא יכול היה להרגיע אותם כמו שמטפלת מרגיעה תינוק בוכה. מרוב שהוא היה בטוח שה' לא יסכים לבקשה כזו מיותרת, הוא אפילו לא ניסה להתפלל ולבקש מה' שיוריד להם עוף. בנוסף, משה היה מנהיג רוחני גדול, והוא הרגיש שלהתעסק כל היום בתלונות על אוכל זה משא כבד שהוא פשוט לא יכול לשאת לבדו.