במדבר, פרק ל״ב, פסוק י״ד

משה מגיב בחריפות לבקשת השבטים להישאר בעבר הירדן, שכן הוא חושד שהם מנסים להשתמט ממלחמת הכיבוש, אף שלמעשה תכננו לשמש כחיל חלוץ מהיר שאינו עמוס במשפחות וברכוש. הוא רואה בבקשתם סכנה קיומית וחזרה על חטא המרגלים, וטוען כלפיהם כי תפסו את מקום קודמיהם: וְהִנֵּה קַמְתֶּם תַּחַת אֲבֹתֵיכֶם. משה מכנה אותם תַּרְבּוּת אֲנָשִׁים חַטָּאִים, כלומר גידולים ותלמידים שהתחנכו בדרכי אבותיהם החוטאים, מתוך חשש שהסירוב להיכנס לארץ הפך לפגם מושרש העובר מדור לדור. הוא מזהיר כי במעשיהם הם עלולים לִסְפּוֹת עוֹד עַל חֲרוֹן אַף ה' אֶל יִשְׂרָאֵל, כלומר להוסיף אש ולהגדיל את הכעס האלוהי שעודנו קיים מאז דור המדבר, ובכך להביא כליה על העם כולו.