במדבר, פרק ל״ב, פסוק כ״ח

הסכם ההתנחלות של שבטי גד וראובן דורש התחייבות ארוכת טווח שתתממש רק לאחר מותו של מֹשֶׁה, ולכן הוא ממנה את ההנהגה העתידית, הכוללת אֵת אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְאֵת יְהוֹשֻׁעַ בִּן־נוּן וְאֶת־רָאשֵׁי אֲבוֹת הַמַּטּוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, להיות אחראית על קיום התנאים. כאשר נאמר וַיְצַו לָהֶם, הכוונה אינה לציווי ישיר אל השבטים, אלא להענקת סמכות למנהיגים עבורם ובגללם. ההוראה היא לא להעניק לשבטים את נחלתם באופן מיידי, אלא להציב להם תנאי כפול ולפיו אם יעברו את הירדן כחלוצים ויילחמו לפני ה' עד תום שלב הכיבוש, הם יקבלו את נחלתם בעבר הירדן ויהיו פטורים מלהמתין עד לסיום שלב חלוקת הארץ. מנגד, אם יפרו את הבטחתם, הם יאבדו זכות זו ויאלצו לנחול יחד עם שאר העם בארץ כנען.