במדבר, פרק ל״ב, פסוק א׳

בעקבות שלל המלחמות או ברכה מיוחדת, הצטבר וּמִקְנֶה רַב במספרו לִבְנֵי רְאוּבֵן שהוזכרו ראשונים מפאת כבוד הבכורה, בעוד וְלִבְנֵי־גָד החזיקו בעדרים בעלי כוח פיזי עָצוּם מְאֹד או ברכוש גדול אף יותר. כאשר סיירו השבטים וראו אֶת־אֶרֶץ יַעְזֵר וְאֶת־אֶרֶץ גִּלְעָד, הם זיהו כי מדובר בשטחי מרעה נרחבים שאינם מתאימים לחקלאות אלא מהווים מְקוֹם מִקְנֶה. מראה השטח עורר בהם רצון להתיישב בעבר הירדן המזרחי ולהיפרד משאר העם, החלטה שנבעה מחיבה לעושרם החומרי, מרצון לעצמאות שלטונית, או לחלופין משאיפה לחיים רוחניים מבודדים. העדפת נחלה זו על פני הכניסה לארץ ישראל עוררה את התנגדות משה, ובסופו של דבר גבתה מחיר היסטורי כבד כאשר הם היו הראשונים לגלות, שכן עושר שאינו מחובר לרצון ה' אינו מחזיק מעמד.