רגע לפני הכניסה לארץ המובטחת, המעבר מחיי נדודים להתנחלות מציב בפני העם אתגר חדש: בקשתם של שני שבטים לפרוש מהנחלה המשותפת ולהתיישב בעבר הירדן המזרחי. בקשה היסטורית זו נובעת מהצטברות של רכוש עצום ומבחירה באורח חיים שונה משאר העם.
מקורו של אותו רכוש כבד הוא בשלל הרב שנלקח במלחמת מדין וביציאת מצרים [אברבנאל, דעת זקנים, שטיינזלץ]. שבטים אלו היו גיבורי כוח, ולכן בזזו במלחמות חלק גדול יותר משאר העם [אור החיים]. מנגד, יש המייחסים את ריבוי המקנה של ראובן לברכה מיוחדת שזכה לה בזכות קורות העבר, כאשר מצא את הדודאים שהביאו ברכה לעדריו שפרו ורבו [שפתי כהן].
הכתוב מחלק את תיאור הרכוש לשניים: רַב ו-עָצוּם. חלוקה זו מלמדת כי לראובן היה מקנה גדול בכמותו ובמספרו, בעוד שלגד היה מקנה חזק, בעל כוח פיזי וגבורה [כלי יקר]. גישה אחרת מסבירה כי רכושו של שבט גד היה פשוט גדול משמעותית מזה של ראובן, ולכן גד הוא זה שהוביל בפועל את המשא ומתן מול משה [רש"ר הירש, העמק דבר, אלשיך]. העובדה ששבט ראובן מוזכר ראשון בפסוק נובעת אך ורק מכבודו כבכור וכבן הגבירה [רבנו בחיי, אבן עזרא, הכתב והקבלה].
כאשר השבטים בוחנים את השטח, הם מזהים כי זהו מְקוֹם מִקְנֶה, כלומר שטחים נרחבים שאינם מתאימים לחקלאות אלא למרעה [שטיינזלץ], ומקומות שבהם כבר התקיימה רעיית צאן בפועל [מלבי"ם]. הפרשנים חלוקים באשר למניע העמוק שעמד מאחורי בקשתם להישאר שם. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר באהבת ממון ורכוש. השבטים חיבבו את עושרם החומרי יותר מאשר את קדושת הארץ, ולכן בחרו להפריד את עצמם מכלל ישראל.
מול גישה זו, יש המציעים מניעים חברתיים ופוליטיים. ייתכן שראובן, שאיבד את הבכורה ואת המלוכה לטובת יהודה ויוסף, מאס בישיבה תחת שלטון אחיו הצעירים וחיפש נחלה נפרדת שבה יוכל לשלוט לבדו. גד הצטרף אליו משום שהיו סמוכים זה לזה במבנה המחנה במדבר [אברבנאל]. סמיכות זו למחנות אחרים הובילה גם לרצון להתרחק משבט שמעון שחנה לצידם, כדי לא להיפגע משכנות רעה בעקבות חטאו של זמרי בן סלוא [שפתי כהן].
לצד זאת, יש המזהים בבקשה מניע רוחני ואידיאולוגי. לאחר שראו במלחמת מדין כיצד ניתן להעלות לקדושה את החלקים החומריים של המציאות, ביקשו השבטים להישאר בעבר הירדן כדי לקדש גם את האזור הזה. הם בחרו במכוון בחיי הרועים המבודדים כדי להתרחק מהמולת העיר ולהתמסר לחיים רוחניים [חומש קה"ת]. דעה ייחודית נוספת טוענת כי כוונתו הנסתרת של שבט גד הייתה לזכות בנחלה שבה עתיד משה להיקבר. מפאת כבודו של משה שעודנו בחיים, הם הסתירו את כוונתם האמיתית ותלו את הבקשה בצורכי המקנה [ברכת אשר על התורה].
משה התנגד בתחילה לבקשה, בחששו שהיא נובעת מחולשה ומפחד, ושהיא תרפה את ידי שאר העם בדומה לחטא המרגלים. הוא הוכיח אותם על כך שהם בוטחים בכוחם הפיזי ובחומות עריהם במקום לבטוח בישועת ה' [כלי יקר, נחלת יעקב]. בסופו של דבר, בחירתם להקדים את נחלתם החומרית על פני הכניסה לארץ ישראל גבתה מהם מחיר היסטורי כבד, שכן עושר שאינו מחובר לרצון ה' אינו מחזיק מעמד, והם אכן היו השבטים הראשונים שגלו מעל אדמתם [תולדות יצחק, דעת זקנים, צאינה וראינה].