תגובת ה' לחטא חורגת מדפוסי הענישה הרגילים ומשלבת חומרה כפולה. בדרך כלל, חרון אף אלוהי מתבטא באחת משתי דרכים: ענישה מיידית שאינה נמשכת ימים רבים, או לחלופין, ענישה הדרגתית שמתפרסת על פני זמן רב. אולם במקרה זה, התרחשו שתי התופעות גם יחד [מלבי"ם].
המילים בַּיּוֹם הַהוּא מציינות את התגובה המיידית. ה' כעס והעניש את העם לאלתר באותו היום, ונשבע שאף אחד מהאנשים לא ייכנס לארץ המובטחת, למעט כלב בן יפונה ויהושע בן נון, כאשר באותה עת גם משה נכלל בגזרה זו. במקביל לעונש המיידי, חרון האף נמשך לאורך ארבעים שנה של נדודים במדבר, כך שגם הבנים נאלצו לשאת בעוון אבותם ולסבול מתוצאות החטא.