לאחר תוכחתו הקשה של משה, בני גד ובני ראובן אינם נסוגים, אלא צועדים קדימה עם הצעה מעשית המבקשת לפתור את המשבר. הכתוב מציין כי וַיִּגְּשׁוּ אֵלָיו. מדוע הוצרכו לגשת ולצמצם את המרחק? ייתכן כי בתחילה התרחקו לאחור מפני כעסו של משה, אך משגילו בדבריו כי הפתרון מונח בידם, שאבו אומץ וניגשו אליו בחזרה [אור החיים]. בנוסף, הם בחרו לגשת דווקא אל משה מתוך הבנה כי הוא רועה נאמן ורחמן, שיידע להבין ללבם ולחוס על צורכי מקניהם [אלשיך].
בפנייתם, הם מודים בצדקת דבריו של משה, חוזרים בהם מבקשתם המקורית שלא לעבור את הירדן, ומבטיחים לצאת למלחמה [מלבי"ם]. אולם, לשם כך הם זקוקים לזמן היערכות. הם מבקשים לבנות גִּדְרֹת צֹאן, שהם מתחמים מגודרים העשויים מענפים ועצים דקים [אוהב גר, נתינה לגר, ביאור שטיינזלץ], וכן וְעָרִים, שהם מרכזי יישוב מבוצרים [ביאור שטיינזלץ]. מטרת הבנייה היא כפולה, מעשית ומשפטית: מבחינה מעשית, הם נדרשו להגן על משפחותיהם מפני יושבי הארץ בעוד הגברים יוצאים לחזית [רלב"ג, מלבי"ם]. מבחינה משפטית, בניית הגדרות והערים נועדה לשמש כאקט של יצירת חזקה במקרקעין, כדי להבטיח את בעלותם על הארץ עוד בטרם יקיימו את התנאי של היציאה למלחמה [אור החיים].
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים מצביעה על פגם מוסרי עמוק בסדר הדברים שהציגו. בכך שהקדימו לומר גִּדְרֹת צֹאן נִבְנֶה לְמִקְנֵנוּ פֹּה ורק לאחר מכן הזכירו את וְעָרִים לְטַפֵּנוּ – כלומר, הנשים והילדים הקטנים [ביאור שטיינזלץ] – הם חשפו כי חסו על ממונם יותר מאשר על בניהם ובנותיהם, והפכו את הטפל לעיקר [רש"י, אבן עזרא, שפתי חכמים, העמק דבר]. אהבת הרכוש המופרזת הזו עיוורה אותם מלהבחין בסכנה הרוחנית שבריחוק ממרכז האומה, ובעטיה היו לשבטים הראשונים שגלו מארצם [רש"ר הירש].
מנגד, יש המלמדים זכות על סדר הדברים ומסבירים כי הצאן הוזכר ראשון פשוט משום שהוא היה המניע המרכזי לכל בקשתם [שד"ל]. יתרה מזאת, הקדמת הצאן לילדים נעשתה מתוך תחכום: לו היו פותחים בבקשה להגן על ילדיהם, שאר העם עלול היה לחשוד בהם שהם משתמשים בילדים כתירוץ פחדני כדי להתחמק מסכנות המלחמה. לכן, הדגישו את הצורך הכלכלי כסיבה לעיכוב [אלשיך].
כך או כך, משה מתקן את סדר העדיפויות שלהם. הוא דורש מהם להילחם מלחמת מצווה לפני ה׳ ולא רק למען אחיהם [שפתי כהן], ומורה להם להקדים את בניין הערים לילדים לפני גדרות הצאן – תוכחת מוסר שאותה הם אכן מפנימים ומיישמים בתשובתם הסופית בהמשך הדיון [ברכת אשר על התורה].