תארו לעצמכם שמישהו כועס עליכם מאוד. האם הייתם מתרחקים ממנו או מנסים לגשת ולתקן את המצב? לאחר שמשה מוכיח את בני גד ובני ראובן על כך שאינם רוצים להיכנס לארץ ישראל, הם לא מוותרים. בתחילה הם אולי נרתעו לאחור בגלל הכעס שלו, אך כעת הם שואבים אומץ, וכתוב כי וַיִּגְּשׁוּ אֵלָיו. הם מתקרבים בחזרה אל משה כדי להציע פתרון מעשי.
הם מודים שמשה צודק ומבטיחים לצאת למלחמה יחד עם כולם, אך מסבירים שהם זקוקים לזמן כדי להתארגן. הם מבקשים לבנות גִּדְרֹת צֹאן, שהם מתחמים מגודרים מענפים ועצים דקים עבור הכבשים שלהם, וגם וְעָרִים, שהן ערים מבוצרות וחזקות. המטרה שלהם היא להגן על המשפחות בזמן שהגברים יוצאים להילחם.
אבל אם נשים לב טוב, נגלה פגם מוסרי בסדר הדברים שלהם. הם קודם כל ביקשו לבנות גדרות לצאן, ורק אחר כך הזכירו את הבנייה לְטַפֵּנוּ, כלומר עבור הנשים והילדים הקטנים. הטעות הזו חושפת שהם דאגו לרכוש ולכסף שלהם יותר מאשר לילדים שלהם, והפכו את הדבר הפחות חשוב לעיקר. בהמשך, משה מתקן את סדר העדיפויות שלהם ומלמד אותם כלל חשוב: קודם כל דואגים לילדים ולמשפחה, ורק אחר כך לרכוש.