יצא לכם פעם להבטיח לחברים שתעזרו להם במשימה קשה, אפילו שזה דורש מכם המון מאמץ וויתורים? בני שבט גד וראובן רצו להוכיח למשה שהם לא משתמטים מלעזור לשאר השבטים, ולכן הם נותנים לו הבטחה אמיצה מאוד.
הם מכריזים וַאֲנַחְנוּ נֵחָלֵץ חֻשִׁים, כלומר אנו נתארגן, ניקח ציוד ונתכונן לקרב במהירות רבה. מכיוון שהם משאירים את המשפחות והציוד הכבד מאחור, הם יכולים לנוע מהר בלי שום דבר שיעכב אותם. הם מתחייבים ללכת לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, ממש בראש המחנה. התפקיד הזה התאים להם מאוד כי הם היו גיבורים, וכיוון שקיבלו את השטח שלהם ראשונים, היה זה הוגן שהם יהיו הראשונים להתאמץ עבור כולם.
הם גם לא מתכוונים לעזור רק קצת ולחזור הביתה. הם מבטיחים להישאר עַד אֲשֶׁר אִם הֲבִיאֹנֻם אֶל מְקוֹמָם, כלומר להמשיך להוביל את העם עד שכל שבט ושבט יגיע בשלום אל הנחלה שלו.
ומה יקרה למשפחות שלהם בזמן שהגברים רחוקים? הם מסבירים וְיָשַׁב טַפֵּנוּ בְּעָרֵי הַמִּבְצָר. הילדים והנשים יישארו בתוך ערים מוגנות עם חומות חזקות שהם יבנו מחדש. הם היו חייבים להגן על הערים מִפְּנֵי יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, כי עדיין היה חשש שאנשים מהעמים השכנים ינסו לתקוף כשהגברים אינם. עצם ההסכמה שלהם להשאיר את הילדים מאחור לתקופה כל כך ארוכה, מראה כמה ביטחון עמוק היה להם בה׳ שישמור על המשפחות שלהם בזמן שהם עוזרים לאחים שלהם.