קרה לכם פעם שהבטחתם לעזור לחברים במשימה ארוכה, והבנתם שזה ממש לא חברי לעזוב אותם לבד באמצע? בני גד ובני ראובן עושים בדיוק את זה, ומבטיחים לאחים שלהם משאר השבטים הבטחה גדולה. למרות שלהם כבר יש שטח משלהם בעבר הירדן, הם מבינים שזה לא הוגן לחזור הביתה בזמן ששאר השבטים עדיין לא קיבלו את הנחלה שלהם. לכן הם מצהירים שגם אחרי שהמלחמות יסתיימו והם כבר לא יצטרכו להחזיק כלי נשק, לֹא נָשׁוּב אֶל בָּתֵּינוּ. הם מדגישים שאף איש מהם לא יעזוב ויחזור לבית הפרטי שלו. הם מתחייבים לחכות בסבלנות ולעזור עַד הִתְנַחֵל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ נַחֲלָתוֹ, כלומר עד שכל תהליך חלוקת הארץ יסתיים לגמרי באופן רשמי, וכל שבט יקבל את המקום שלו. רק כשלכולם יהיה בית, הם ירגישו בנוח לחזור הביתה.
במדבר, פרק ל״ב, פסוק י״ח
פרשת מטות
לֹ֥א נָשׁ֖וּב אֶל־בָּתֵּ֑ינוּ עַ֗ד הִתְנַחֵל֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אִ֖ישׁ נַחֲלָתֽוֹ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.