בני גד ובני ראובן מצהירים על מחויבותם המלאה לאחיהם, ומבטיחים להישאר עמם עד להשלמת התהליך הארוך של יישוב הארץ. הם מבהירים כי השתתפותם לא תסתכם רק במערכה הצבאית. אמנם הם יהיו חלוצים ונושאי נשק במהלך כיבוש הארץ, אך גם לאחר שהמלחמות יסתיימו והם לא יצטרכו להיות חמושים יותר, הם מבטיחים כי לֹא נָשׁוּב אֶל בָּתֵּינוּ [מלבי"ם]. המילה בָּתֵּינוּ מודגשת בלשון רבים, כדי להבהיר שאיש מהם לא יחזור לביתו הפרטי שבעבר הירדן [אוהב גר].
ההתחייבות להישאר גם לאחר שלב הכיבוש נועדה למנוע תחושת חוסר הוגנות וטענות מצד שאר השבטים. שהרי, בעוד ששבטי עבר הירדן כבר זכו בנחלתם המוגדרת ויכלו לשוב אליה, שאר השבטים אינם יכולים לעשות מאומה כדי לבסס את נחלתם עד שהארץ כולה תחולק באופן רשמי [העמק דבר]. משום כך, הם מתחייבים להמתין ולסייע עַד הִתְנַחֵל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ נַחֲלָתוֹ, כלומר עד שיושלם לחלוטין לא רק שלב הכיבוש, אלא שלב חלוקת הנחלות בארץ כנען לכל שבט ושבט [ביאור שטיינזלץ, העמק דבר, מלבי"ם].