הקמת הערים בעבר הירדן על ידי שבט ראובן לא הייתה רק מפעל בנייה פיזי, אלא תהליך עמוק של התמרה רוחנית. כאשר בָּנוּ בני ראובן את הערים חֶשְׁבּוֹן, אֶלְעָלֵא וְקִרְיָתָיִם [ביאור שטיינזלץ], הם למעשה פעלו לטיהורן. במקור, ערים אלו ושמותיהן היו שקועות בעבודה זרה שאפיינה את יושביהן הקודמים. עצם הכיבוש, שינוי שמות הערים והפקעתן לטובת מטרות של קדושה, שיקפו את ייעודו של שבט ראובן להעלות את החלקים הנמוכים והגשמיים ביותר של המציאות אל הקדושה. משימה רוחנית זו מהווה המשך ישיר לפועלם במלחמת מדין ולהתחייבותם לעבור את הירדן יחד עם אחיהם [חומש קה"ת].
באשר לאופיין הפיזי של הערים שנבנו, העיר אֶלְעָלֵא מתוארת כעיר מבוצרת וחסונה, אשר הייתה מוקפת בחומה גבוהה במיוחד שמידת גובהה הייתה שווה למידת רוחבה [שפתי כהן].