חשבתם פעם מה קורה כשצריך לבחור בין המון כסף ורכוש לבין משהו קדוש וחשוב באמת? זה בדיוק המבחן שעמדו בו שבטי ראובן וגד רגע לפני הכניסה לארץ המובטחת. לשני השבטים הללו היה המון רכוש וצאן שהם אספו עוד מימי יציאת מצרים ומהמלחמות שעברו. התורה מספרת שלראובן היה מקנה רַב, כלומר כמות גדולה מאוד של כבשים ופרות, ולשבט גד היה מקנה עָצוּם, כלומר בעלי חיים בעלי כוח פיזי רב. למרות ששבט גד היה זה שבאמת הוביל את הבקשה כי היה לו יותר רכוש, התורה מזכירה קודם את ראובן מתוך כבוד, כי הוא האח הבכור.
כאשר השבטים האלה הסתכלו על השטח שבעבר הירדן, הם ראו שזהו מְקוֹם מִקְנֶה, כלומר אזור של שטחים פתוחים שמתאימים במיוחד לרעיית צאן ולא לחקלאות רגילה. הם כל כך אהבו את הרכוש שלהם, עד שהם העדיפו להישאר שם ולשמור עליו, במקום להיכנס לארץ ישראל הקדושה יחד עם כל העם. משה רבנו מאוד לא אהב את הבקשה הזו בהתחלה. הוא חשש שהם פשוט מפחדים, שהבקשה שלהם תחליש את שאר העם, ושהם סומכים יותר מדי על הכוח הפיזי שלהם במקום לסמוך על ה'. בסופו של דבר, הבחירה שלהם להעדיף את הרכוש על פני ארץ ישראל גבתה מהם מחיר כבד. מכיוון שהם בחרו בעושר במקום בחיבור לרצון ה', העושר הזה לא החזיק מעמד זמן רב, והם היו השבטים הראשונים שנאלצו לעזוב את הנחלה שלהם ולצאת לגלות.