קרה לכם פעם שרציתם לבקש משהו מאוד גדול וחשוב, והרגשתם קצת פרפרים בבטן כי לא הייתם בטוחים מה יענו לכם? זה בדיוק מה שהרגישו שבט גד ושבט ראובן. הם רצו לבקש רשות לגור בעבר הירדן, מחוץ לארץ ישראל, כי היה להם המון צאן ובקר והם ראו שהאזור הזה מושלם עבורם. הם אפילו הרגישו שה' עזר להם לנצח שם במלחמה כדי שהם יוכלו להתיישב שם.
בגלל שזו בקשה כל כך משמעותית, הם וַיָּבֹאוּ אל אוהל מועד ופנו אל מֹשֶׁה וְאֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְאֶל נְשִׂיאֵי הָעֵדָה. למה הם פנו לכולם יחד? כי כדי לחלק אדמות צריך את ההסכמה של כולם: של המנהיג משה, של הכהן שבודק מהו רצון ה', ושל הנשיאים שמייצגים את כל העם. כשהם התחילו לדבר, הם השתמשו במילה לֵאמֹר, שמלמדת אותנו שהם דיברו בעדינות, ברכות ובנימוס. הם לא באו לקבוע עובדה או לדרוש, אלא לבקש רשות ועצה.
אם תשימו לב, כתוב קודם בְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן. זה קצת מפתיע, כי הרי ראובן הוא האח הבכור, אז למה גד מופיע לפניו? הסיבה היא ששבט גד הם אלה שחשבו על הרעיון והציעו אותו ראשונים. בנוסף, בני גד היו לוחמים אמיצים וגיבורים, והם היו מוכנים להיות הראשונים שיובילו את הצבא ויעזרו לשאר השבטים להיכנס לארץ, ולכן היה טבעי שהם ייגשו ראשונים לדבר עם משה.