במדבר, פרק ל״ב, פסוק ג׳

פרשת מטות

Numbers 32:3Sefaria

עֲטָר֤וֹת וְדִיבֹן֙ וְיַעְזֵ֣ר וְנִמְרָ֔ה וְחֶשְׁבּ֖וֹן וְאֶלְעָלֵ֑ה וּשְׂבָ֥ם וּנְב֖וֹ וּבְעֹֽן׃

חשבתם פעם למה לפעמים אנחנו ממהרים לבקש משהו בדיוק ברגע מסוים? זה בדיוק מה שקרה לבני גד ולבני ראובן. מיד אחרי המלחמה מול מדין, הם הבינו שמשה רבנו עומד להסתלק מן העולם בקרוב. הם פחדו שאם הם יחכו שיהושע יחלק את הארץ, הוא יעשה זאת רק בעזרת גורל והם לא יקבלו את השטח שהם כל כך צריכים. לכן, הם מיהרו לגשת למשה ולבקש ממנו את האדמות שפעם היו שייכות למלכים סיחון ועוג.


במקום לבקש את האזור באופן כללי, הם התחילו לפרט רשימה של שמות ערים, כמו עטרות, דיבון, נבו ובעון. למה הם עשו את זה? לשבטים האלה היו המון כבשים ופרות, והם רצו להדגיש בפני משה שכל עיר ועיר ברשימה הזו היא מקום מצוין עם המון עשב ומרחבים, שמתאים בדיוק לגידול העדרים שלהם.


רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״ל
פסוק ב׳
פסוק ד׳

נעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?

עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.

תרמו עכשיו

מה דעתכם על הפירוש?

התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!

ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.