במדבר, פרק ל״ב, פסוק ג׳

בני גד וראובן מפרטים את הערים עֲטָרוֹת וְדִיבֹן וְיַעְזֵר וְנִמְרָה וְחֶשְׁבּוֹן וְאֶלְעָלֵה וּשְׂבָם וּנְבוֹ וּבְעֹן, שהיו שייכות לארץ סיחון ועוג, כדי לבקש אותן לנחלה ישירות ממשה לפני מותו וכך להימנע מחלוקת הארץ בגורל. פירוט כל מקום בנפרד נועד להדגיש שאלו אזורי מרעה מצוינים המצדיקים את בקשתם, וכן לקבוע שחלה עליהם קדושת ארץ ישראל מכיוון שנכבשו בציווי ה'. אזכור הערים נועד גם להוכיח שהשבטים אינם פוחדים מהמלחמות העתידיות בכנען, ולהצהיר על כוונתם לעקור את העבודה הזרה מהאזור, ובמיוחד מהערים וּנְבוֹ וכן וּבְעֹן שנקראו על שם אלילים מקומיים.